צו עיקול אינו מסכל פירוק שיתוף

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 304/04 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי 2. בית הדין הרבני הגדול 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ב באב תשס"ד (9.8.04) בשם העותר: עו"ד אשרי עזרא בשם המשיב 1-2: עו"ד שמעון יעקבי בשם המשיבה 3: עו"ד יוסי ויצמן פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. ענינה של העתירה שבפנינו במרוץ הסמכויות בין בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין רבני. במוקדו של הדיון עיקול שהוטל על דירת מגורים על-ידי בית הדין הרבני. האם הוצא צו העקול בסמכות כדין אם לאו, זו השאלה שבפנינו. "מירוץ הסמכויות" בין בתי המשפט האזרחיים ובתי הדין הרבניים בנושאים שבסמכותם המקבילה אינו סוגיה חדשה במשפטנו. אחד מבני הזוג היריבים חותר להגיע אל בית הדין הרבני, השני אל בית המשפט לענייני משפחה. כל אחד מהם מבקש להשיג את השני ולזכות – כך הוא מאמין – ביתרון. העובדות 2. המשיבה מס' 3 (להלן: האשה) והעותר (להלן: הבעל) נישאו זו לזה ביום 5.10.78, ולהם שלושה ילדים, שתי בנות ובן, היום בגירים. 3. ההסכם הנזכר הביא לתקופת רגיעה בת שבע שנים, עד ששוב פרץ סכסוך בין בני הזוג. ביום 26.2.96 הגישה האשה תביעה למזונות ומדור עבור הילדים לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון. 4. לא עברו ימים רבים עד שיחסיהם של בני הזוג נקלעו שוב למשבר. בחודש אוקטובר 1997 עזב הבעל את בית המשפחה, ומאז בני הזוג גרים בנפרד. ביום 26.5.98 הגיש הבעל לבית המשפט לענייני משפחה תביעה לפירוק השיתוף בדירה. מנגד, הגישה האשה ביום 19.10.98 לבית הדין שתי תביעות, לשלום בית ולמדור. ביום 21.10.98 הוציא בית הדין צו עיקול על דירת המגורים, וביום 21.1.99 הוציא בית הדין צו למדור ספציפי. טענות העותר 10. משדחה בית הדין הגדול את ערעורו, הגיש הבעל עתירה לבית משפט זה. לטענתו, חרג בית הדין מסמכותו בהטלת העיקול ובסירוב לבטלו, שכן העיקול שהטיל בית הדין רוקן מתוכן את סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לפרק את השיתוף. דיון 13. לא מדובר ב"מירוץ סמכויות" במובן הצר, שכן התביעות "המתחרות" עוסקות בעניינים שונים. הבעל הגיש תביעה בעניין רכוש, והאשה הגישה תביעות בעניין שלום בית ומדור, שהוא עניין של מזונות אשה. ברם, נקודות החפיפה בין סוגיית הרכוש וסוגיית המדור נוגעות אך לשיקולים הכלליים אליהם נדרשות הערכאות המחליטות, או להשלכות המעשיות של החלטותיהן, אך אין הן נוגעות למהות השאלות העומדות על הפרק. לא די בנקודות החפיפה בין שתי הסוגיות להצדיק חסימת זכותו של בן הזוג השני לבחור בערכאה בה הוא חפץ לממש זכויותיו. 19. עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות מחייב כי משניתנה החלטה בבית הדין בעניין המדור, על בית המשפט הדן בעניין פירוק השיתוף להתחשב בהחלטה זו. איני רואה אפוא מקום לקבל את טענת הבעל כי בית הדין חרג מסמכותו בהחלטתו כי האשה זכאית למדור ספציפי, וזאת למרות שתביעת האשה הוגשה אחרי תביעתו של הבעל. 25. מהטעמים המפורטים כולם אני מציעה לדחות את העתירה. עם זאת אציין כי סעדים הניתנים במסגרת תביעה למדור ולשלום בית הינם מטבעם כפופים לשינוי נסיבות. על-פי המסמכים שהוגשו לבית המשפט עולה, כי במועד הטלת העיקול בשנת 1998 שניים מילדי בני הזוג היו קטינים. היום הם בגירים ודומה כי שינוי זה עשוי להיות רלבנטי לעניין העיקול. לו דעתי תשמע הייתי מציעה לחברי כאמור לדחות את העתירה, ללא חיוב בהוצאות. השופטת מ' נאור: מקובלים עלי דברי חברתי כי הבעל זכאי להגיש, עם שינוי הנסיבות, בקשה לעיון חוזר בענין העיקול לבית הדין הרבני האזורי. פסק דינו של בית הדין הרבני בענין העיקול איננו בגדר פסק דין סופי המכריע בזכויות הצדדים. מטעמים אלה מסכימה אני כי יש לדחות את העתירה בלא צו להוצאות. הנשיא א' ברק: גם לדעתי, דין העתירה להידחות. מסכים אני עם חברתי השופטת ע' ארבל, כי בית הדין הרבני לא חרג מסמכותו עת נדרש לתביעת המשיבה 3 למדור ספציפי, חרף העובדה שתביעתה הוגשה אחרי תביעת העותר לפירוק שיתוף בבית המשפט למשפחה. בית הדין, בהטילו עיקול, לא יצר "זכות קניין" או "מעין זכות קניין", מעבר לזכויות המוקנות למשיבה 3 במשפט האזרחי. אכן, הזכות למדור היא זכות אישית הקנויה לאשה כלפי בעלה, והעיקול הוא אך אמצעי דיוני (זמני) לשם אכיפתה. מכל מקום, החלטותיו של בית הדין אינן שוללות את זכויות הקניין של העותר בדירה ואינן מסכלות את האפשרות לפירוק השיתוף הקנייני בדירת המגורים. הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת ע' ארבל. ניתן היום, כ"ט בסיון תשס"ה (6.7.05). הנשיא א' ברק השופטת מ' נאור השופטת ע' ארבל