עיקול על דירה אינו שולל פירוק שיתוף

נקודות מפתח בפסק הדין

עובדות ושתלשלות ההליכים

השאלה המשפטית

קביעות בית המשפט העליון

השוואה: פירוק שיתוף מול מדור ספציפי

משמעות מעשית

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 304/04

בפני:        כבוד הנשיא א' ברק
             כבוד השופטת מ' נאור
             כבוד השופטת ע' ארבל

העותר:       פלוני

נגד

המשיבים:     1. בית הדין הרבני האזורי
             2. בית הדין הרבני הגדול
             3. פלונית

עתירה למתן צו על תנאי

תאריך הישיבה: כ"ב באב תשס"ד (9.8.04)

בשם העותר:        עו"ד אשרי עזרא
בשם המשיב 2-1:   עו"ד שמעון יעקבי
בשם המשיבה 3:    עו"ד יוסי ויצמן

פסק-דין

השופטת ע' ארבל:

1. ענינה של העתירה שבפנינו במרוץ הסמכויות בין בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין רבני. במוקדו של הדיון עיקול שהוטל על דירת מגורים על-ידי בית הדין הרבני. האם הוצא צו העקול בסמכות כדין אם לאו, זו השאלה שבפנינו.

"מירוץ הסמכויות" בין בתי המשפט האזרחיים ובתי הדין הרבניים בנושאים שבסמכותם המקבילה אינו סוגיה חדשה במשפטנו. אחד מבני הזוג היריבים חותר להגיע אל בית הדין הרבני, השני אל בית המשפט לענייני משפחה. כל אחד מהם מבקש להשיג את השני ולזכות — כך הוא מאמין — ביתרון.

כתיאורו של השופט חשין בעניין אקנין:
"מתדיינים ייצאו ויבואו במבוכות ובפיתולים, ומחשבי-קיצין הם שיידעו מה דרך יבור לו אדם, שייכנס לפרד"ס וייצא ממנו בשלום. ענייננו-שלנו הוא בפקעת מעין-זו האחרונה: תביעה לפירוק שיתוף בדירת מגורים של בני-זוג ועימה תביעה למדור; והשתיים כרוכות ואחוזות זו-בזו עד-לבלי-הפרד."

פירוק שיתוף ומדור, שתי סוגיות משפטיות הכרוכות זו בזו. עם זאת הסוגיות המשפטיות בהקשר זה משקפות אך היבט מסוים וצר של מציאות חיים, מציאות בה רב הנסתר על הנגלה, מציאות שלעתים קשה היא ביותר, מציאות של בני זוג שהשקיעו שנים רבות וטובות בבניית ביתם, וכעת מאבדים שנים יקרות במריבה מרירה וכואבת על חלוקתו ופרוקו.

העובדות

2. המשיבה מס' 3 (להלן: האשה) והעותר (להלן: הבעל) נישאו זו לזה ביום 5.10.78, ולהם שלושה ילדים, שתי בנות ובן, היום בגירים.

בשנת 1989 נקלעו יחסי בני הזוג למשבר. האשה ביקשה להתגרש, והבעל סירב לסיים הקשר שביניהם. בסופו של דבר, הצדדים הגיעו לפשרה, ועיגנו את ההסכמות ביניהם בהסכם (מיום 13.11.89). אחד מתנאי ההסכם היה כי הבעל יעביר את חלקו בדירת המגורים (להלן: הדירה) על שם הילדים. ההסכם לא אושר בבית המשפט, הבעל לא קיים התחייבותו.

3. ההסכם הנזכר הביא לתקופת רגיעה בת שבע שנים, עד ששוב פרץ סכסוך בין בני הזוג. ביום 26.2.96 הגישה האשה תביעה למזונות ומדור עבור הילדים לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון. בסמוך לאחר מכן, הגיש הבעל תביעה "לשלום בית או לחלופין גירושין" לבית הדין הרבני בתל-אביב.

4. בחודש אוקטובר 1997 עזב הבעל את בית המשפחה. נטען כי בתקופה זו קשר הבעל מערכת יחסים עם אשה אחרת.

ביום 26.5.98 הגיש הבעל לבית המשפט לענייני משפחה תביעה לפירוק השיתוף בדירה. מנגד, הגישה האשה ביום 19.10.98 לבית הדין שתי תביעות, לשלום בית ולמדור. כן הגישה לבית הדין "בקשה דחופה למתן צו עיקול, צו מניעה ולקבלת צו זמני למדור ייחודי-ספציפי". ביום 21.10.98 הוציא בית הדין צו עיקול על דירת המגורים, וביום 21.1.99 הוציא בית הדין צו למדור ספציפי, בו נקבע:

"לאחר שמיעת הצדדים מחליט ביה"ד: כי לאשה זכות מגורים ספציפית בדירה הרשומה ע"ש שניהם ואוסרים על הבעל לעשות כל דבר העלול להפריע לאשה להתגורר במדור זה."

5. רק ביום 11.6.02 נתן בית המשפט לענייני משפחה החלטה לפירוק השיתוף בדירה, בה נאמר:

"...אין בהגשת התביעה למדור בבית הדין הרבני ואין במתן הצו כי לאשה זכות ספציפית בדירה... כדי למנוע מבית המשפט להחליט על פירוק השיתוף בדירה ולהסדיר נושא המדור בהתאם לסעיף 40א' לחוק המקרקעין...
לאור העיקול ע"י בית הדין הרבני על הדירה כאמור לעיל, לא ניתן לבצע את פירוק השיתוף בפועל כל עוד העיקול לא יוסר ע"י כב' בית הדין הרבני..."

דיון

11. יש לבחון את העתירה משני היבטים. ההיבט האחד, המקדמי, מתייחס בעיקרו לשיהוי בהגשת העתירה; ההיבט השני, לגופו של עניין.

אשר לעיתוי הגשת העתירה: הבעל לא נתן כל הסבר לשיהוי בן שלוש השנים. אני אף רואה קושי בכך שהאשה תאלץ כעת להתמודד עם טענות שניתן היה להעלותן כבר בשנת 1998. דין העתירה להידחות ולו רק מהטעם של השיהוי.

13. לא מדובר ב"מירוץ סמכויות" במובן הצר, שכן התביעות "המתחרות" עוסקות בעניינים שונים. הבעל הגיש תביעה בעניין רכוש, והאשה הגישה תביעות בעניין שלום בית ומדור, שהוא עניין של מזונות אשה. לא די בנקודות החפיפה בין שתי הסוגיות להצדיק חסימת זכותו של בן הזוג השני לבחור בערכאה בה הוא חפץ לממש זכויותיו.

18. בית משפט זה קבע בעניין אקנין, כי הגשת תביעה לבית הדין בעניין המדור אינה שוללת את סמכותו של בית המשפט האזרחי לדון בעניין פירוק השיתוף. הוא הדין כאמור כאשר התביעה המוגשת תחילה היא לבית הדין הרבני.

19. עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות מחייב כי משניתנה החלטה בבית הדין בעניין המדור, על בית המשפט הדן בעניין פירוק השיתוף להתחשב בהחלטה זו. בית המשפט לענייני משפחה החליט כי במישור העקרוני הבעל זכאי לפירוק השיתוף, אך בד בבד החליט שלא ניתן יהיה לבצע את הפירוק עד שבית הדין יחליט להסיר את העיקול.

20. גם המחוקק סייג את הזכות לפירוק שיתוף בחובה למדור. סעיף 40א לחוק המקרקעין מסייג את זכותו של בן זוג לפירוק השיתוף של הבית המשפחתי על-מנת להבטיח מדור לילדים ולבן הזוג המחזיק בהם.

21. הזכות הכמעט מוחלטת לדרוש פירוק שיתוף (סעיף 37(א) לחוק המקרקעין) נובעת ממדיניות הרואה ככלל את השיתוף בנכסים כדבר שלילי. טעם זה אינו קיים כאשר מדובר בשיתוף נכסים במשפחה. דירת המגורים היא "גולת הכותרת של חזקת השיתוף".

22. מבחינה חיצונית, פירוק השיתוף בדירה מביא בדרך כלל למכירתה. עבור הילדים ובן הזוג האחר, הדירה היא מרכז חייהם. פירוק הבית הופך על פי רוב את פירוק המשפחה לבלתי הפיך.

23. ברי, כי כל אחד מבני הזוג זכאי לקבל את חלקו ברכוש המשותף כדי לאפשר לו להמשיך בחייו ולפתוח דף חדש. אין זה הוגן שאחד מבני הזוג יוכל להמשיך לשבת בדירה השייכת לשניהם, בעוד השני יצטרך להיטלטל ממקום למקום, ללא קורת גג קבועה, לעתים במשך שנים.

בית משפט או בית דין המכריע בעתידה של דירת המגורים צריך לשקול את השיקולים הנזכרים כולם, ואל לו להידרש רק לזכות הקניינית של בן הזוג המבקש פירוק.

25. מהטעמים המפורטים כולם אני מציעה לדחות את העתירה.

הנשיא א' ברק:

גם לדעתי, דין העתירה להידחות. בית הדין הרבני לא חרג מסמכותו עת נדרש לתביעת המשיבה 3 למדור ספציפי, חרף העובדה שתביעתה הוגשה אחרי תביעת העותר לפירוק שיתוף בבית המשפט למשפחה.

הזכות למדור היא זכות אישית הקנויה לאשה כלפי בעלה, והעיקול הוא אך אמצעי דיוני (זמני) לשם אכיפתה. החלטותיו של בית הדין אינן שוללות את זכויות הקנין של העותר בדירה ואינן מסכלות את האפשרות לפירוק השיתוף הקנייני בדירת המגורים.

הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת ע' ארבל.

ניתן היום, כ"ט בסיון תשס"ה (6.7.05).

   הנשיא א' ברק          השופטת מ' נאור          השופטת ע' ארבל

שאלות ותשובות

מאמרים קשורים

ראו גם