פירוק שיתוף לאחר שאחד מבני הזוג עוזב את דירת המגורים המשותפת
עמ"ש (ת"א) 7396-12-09 פלונית נ' אלמוני — סייג להלכת זרקא ודמי שימוש ראויים
העקרונות שנקבעו בפסק הדין
סייג להלכת זרקא
עזיבה רצונית של בן זוג אינה ויתור "מעתה ועד עולם". הלכת זרקא חלה רק על נסיבות שבהן הוכחה הסכמה פוזיטיבית לשימוש ייחודי וויתור על דמי שימוש.
תביעה לפירוק = גילוי דעת
ברגע שבן הזוג שעזב הגיש תביעה לפירוק שיתוף, גילה דעתו שאינו מסכים לשימוש ייחודי ולא לוויתור על דמי שימוש ראויים — וקמה זכותו לתבוע.
מועד תחילת החיוב
החיוב לא מתחיל ממועד עזיבה ולא ממועד הגשת התביעה — אלא מהמועד הסביר שבו היה מתבצע הפירוק בפועל אלמלא העיכוב בידי המתגורר.
חיוב במדור רעיוני
אם הבעל-האב חב במדור לאישה ולקטינים, יש להפחית מדמי השימוש סכום רעיוני בגין חבות המדור — כדי למנוע התעשרות לא מוצדקת של התובע.
חוסר תום לב
התנהגות חמורה של המתגורר בדירה, שמסכלת ביצוע פירוק שיתוף, יכולה לשלול הפחתה רעיונית ולהקשיח את החיוב — מטעמי צדק ועקרון תום הלב.
סירוב להתגרש
אם בית המשפט חייב גירושין, ובן הזוג המתגורר מסרב — "ידו על התחתונה" גם בהיבט הקנייני. סירוב לא יכול לשמש מגן מפני חיוב בדמי שימוש.
חישוב מחצית בלבד
השותף-התובע זכאי למחצית דמי השכירות הראויים בלבד, ולא למלוא הסכום. בית המשפט הפחית מ-800 דולר לחודש שנקבע בקמא — ל-245 דולר בלבד.
חוק המקרקעין סעיף 33
הזכות לדמי שימוש מקורה גם בעילה הקניינית (סעיף 33) וגם בעשיית עושר ולא במשפט — לפי הנסיבות. בית המשפט בוחן את שתי העילות במקביל.
בחינה אינדיבידואלית
"אין מקום לקבוע מסמרות" — כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. בית המשפט שוקל אשם, מצב כלכלי, ילדים קטינים, התנהגות הצדדים, וחבויות נילוות.
ציר זמן — סיפור המקרה
הצדדים נישאו ב-1981 ולהם בן יליד 1988. בסוף 1998 עזב הבעל את דירת המגורים המשותפת ועבר להתגורר עם חברתו ובתה. במהלך השנים הוגשו תביעות מקבילות רבות — מזונות, גירושין, פירוק שיתוף ודמי שימוש — והסכסוך התמשך כ-8 שנים עד פינוי הדירה בפועל.
האם בן זוג שעזב מרצון זכאי לדמי שימוש ראויים?
בליבת הערעור עמדה שאלה משפטית כבדת משקל: האם עזיבת בן זוג את דירת המגורים — אפילו מרצונו — מהווה ויתור מוחלט על זכויותיו הקנייניות, ועל הזכות לדמי שימוש ראויים? שתי גישות מנוגדות נצבו זו מול זו:
הגישה הראשונה — הלכת זרקא הקלאסית
לפי ע"א 1492/90 זרקא נ' פארס (1993), עזיבת בן זוג את הדירה מעידה על הסכמה לשימוש ייחודי של בן הזוג האחר, ולוויתור על דמי שימוש. כל עוד אין מניעה לשימוש משותף, אין חיוב בתשלום. גישה זו דבקה בלשון סעיף 33 לחוק המקרקעין כפשוטו.
הגישה השנייה — הסייג שהתפתח בפסיקה
בסדרה של פסקי דין בעליון (בע"מ 9126/05, בע"מ 9881/05, בע"מ 5357/06), השופט אליקים רובינשטיין סייג את הלכת זרקא: עזיבה אינה ויתור "מעתה ועד עולם". כשהזמני הופך לקבוע, יכול בן הזוג לעמוד על זכויותיו. הפתרון המעשי — תביעה לפירוק שיתוף — מחזיר את הזכות לדמי שימוש ראויים.
השופט שנלר אימץ את הקו של רובינשטיין והרחיב אותו: לא רק שעזיבה אינה ויתור — אלא הגשת תביעה לפירוק שיתוף היא גילוי דעת מפורש שאין הסכמה. מאותה נקודה, ההלכה הקלאסית של זרקא חדלה לחול.
3 הקביעות המרכזיות של השופט שנלר
קביעה 1 · הסייג להלכת זרקא — עזיבה אינה ויתור
השופט שנלר קבע שאין לראות בהלכת זרקא אלא את המצוי בה — לא מעבר לכך. עזיבה אינה הסכמה אוטומטית לשימוש ייחודי ולוויתור על דמי שימוש. ברגע שהוכח שאין הסכמה — או שההסכמה הייתה יפה לשעתה אך אינה קיימת עוד — שוב לא חל הסייג של זרקא, וקמה הזכות העקרונית לדמי שימוש.
פסקה 29 לפסק הדין: "מעת שבן הזוג שעזב את הדירה הגיש תביעה לפירוק שיתוף, הרי גילה דעתו שאין הוא מסכים לא לשימוש הייחודי ולא לוויתור על דמי שימוש ראויים."
קביעה 2 · מועד תחילת החיוב — לפי התסריט "האלמלא"
תחילת תקופת החיוב לא נקבעת ממועד הגשת תביעת הפירוק, ולא ממועד מתן ההחלטה על הפירוק. תחילת החיוב היא המועד הסביר שבו היה מתבצע הפירוק בפועל, אלמלא העיכוב מצד המתגורר בדירה — לאחר חוות דעת מומחה, מינוי כונסי נכסים, פרסום ומציאת קונה. במקרה הקונקרטי: 1.1.2003 — כשנתיים אחרי ההחלטה על הפירוק.
פסקה 31 לפסק הדין: "מועד החיוב ייחל מהמועד הסביר בו היה מבוצע פירוק השיתוף בפועל, אלמלא העיכוב שנגרם בגין המתגורר בדירה."
קביעה 3 · חיוב מדור רעיוני — מניעת התעשרות
אם הבעל-האב חב במדור לאישה ולקטינים, יש להפחית מדמי השימוש סכום רעיוני בגין חבות המדור. אחרת, התובע "ירוויח" כפליים — הן את דמי השימוש הראויים, הן את החיסכון בתשלום מדור שהיה משלם בכל מקרה. אך — אם המתגוררת בדירה התנהגה בחוסר תום לב חמור, ניתן לוותר על ההפחתה. במקרה הקונקרטי: ההפחתה לבן הקטין בלבד הוכרה (105$), ולא לאישה (כי התנהגה בחוסר תום לב).
פסקה 30 לפסק הדין: "התעלמות מרכיב זה בעת הפסיקה בשאלת דמי השימוש הראויים תוצאתה, כי התובע אומנם יקבל את אשר הוא זכאי לו... אולם מנגד, 'ירוויח' או 'ייחסוך' את אשר היה עליו לשלם בגין המדור."
השפעת פסק הדין: מה השתנה במציאות המשפטית?
פסק הדין יצר הבחנה ברורה בין הגישה הקלאסית (לפי הלכת זרקא) לבין הגישה החדשה. הטבלה ממצה את ההבדלים:
| היבט | הגישה הקלאסית (זרקא) | הגישה החדשה (עמ"ש 7396-12-09) |
|---|---|---|
| עזיבה רצונית | הסכמה לשימוש ייחודי + ויתור על דמי שימוש | אינה ויתור "מעתה ועד עולם" |
| הגשת תביעת פירוק | לא נדונה | גילוי דעת — מבטל כל פרשנות של ויתור |
| מועד תחילת חיוב | — | המועד הסביר שבו היה מתבצע הפירוק "אלמלא" |
| חיוב מדור רעיוני | לא נדון | מופחת מדמי השימוש (אלא אם חוסר תום לב חמור) |
| סירוב להתגרש | אין השלכה | "ידו על התחתונה" גם בהיבט הקנייני |
| בסיס משפטי | סעיף 33 לחוק המקרקעין בלבד | סעיף 33 + עשיית עושר ולא במשפט + תום לב |
| סכום החיוב | — | מחצית דמי שכירות ראויים בלבד (לא מלוא) |
מה זה אומר עבורכם — צד עוזב וצד מתגורר
אם אתם הצד שעזב את הדירה
אתם זכאים לדמי שימוש ראויים — אך לא אוטומטית. כדי לקבע את הזכות:
• הגישו תביעה לפירוק שיתוף — זה גילוי דעת מפורש שאין ויתור.
• אל תמתינו שנים — ככל שעובר זמן, הסיכון שתפורש העזיבה כוויתור גדל.
• תעדו כל ניסיון של הצד השני לעכב את הפירוק — זה ישפיע על מועד תחילת החיוב.
• זכרו: הסכום שתקבלו הוא מחצית דמי השכירות הראויים, ויופחת חיוב מדור רעיוני אם רלוונטי.
אם אתם הצד שנשאר בדירה
אם בן הזוג עזב והגיש תביעה לפירוק — אתם חשופים לתביעת דמי שימוש. כיצד למזער חשיפה:
• אל תעכבו את הפירוק — כל יום של עיכוב הוא יום של חשיפה לדמי שימוש.
• אם יש לכם זכות מדור (אישה / קטינים) — דרשו במפורש להתחשב בכך בתביעת המזונות.
• הגישו את הטענה לחיוב מדור רעיוני בכתב ההגנה — לא להשאיר לסיכומים.
• אם אתם זכאים לקדימה לרכוש — מימשו אותה במועד, לפני שייסגר המכרז.
פסק הדין המלא — עמ"ש (ת"א) 7396-12-09
להלן הנוסח המלא של פסק הדין כפי שניתן ב-21.4.2013 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, מותב כב' השופטים שנלר (אב"ד), ד"ר ורדי, לבהר-שרון.
מחוזי תל-אביב-יפו
עמ"ש (תל-אביב-יפו) 7396-12-09
פלונית
על-ידי ב"כ עו"ד אבי גפן
נ ג ד
אלמוני
על-ידי ב"כ עו"ד בבת דמארי
בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
[21.04.2013]
כב' השופט שנלר - אב"ד, השופט ד"ר ורדי, השופטת לבהר-שרון
פסק דין
השופט ישעיהו שנלר, אב"ד:
1. ערעור על פסק דינו המתוקן של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (כב' השופט פאול שטרק) מיום 3.11.09 (תמש 31303/09) אשר קיבל חלקית את תביעת המשיב וחייב את המערערת לשלם למשיב דמי שימוש ראויים בגין שימושה בבית מגורי הצדדים, ברח' ..... (להלן: הבית או הדירה), וזאת לתקופה מהיום בו ניתנה החלטה לפירוק השיתוף בדירה (20.10.00), ועד לפינוייה בפועל (10.7.06), ולפי חישוב של 800 $ לחודש.
תמצית הרקע העובדתי
2. הצדדים, בני זוג אשר נישאו זל"ז כדמו"י ביום 1981 מנישואיהם נולד ילדם, יליד 1988 (להלן: הבן). המשיב עזב את הדירה בסוף שנת 1998 ועבר להתגורר עם חברתו ובתה. במהלך השנים הוגשו תביעות שונות על ידי מי מהצדדים, ובכלל האמור, תביעת מזונות שהגישה המערערת בשמה ובשם הבן, תביעת גירושין שהגיש המשיב כנגד המערערת, תביעה לפירוק שיתוף בדירה שהגיש המשיב כנגד המערערת וכן התביעה מושא פסק הדין, לדמי שימוש ראויים שהגיש המשיב כנגד המערערת.
3. במסגרת תביעת המזונות, ביום 12.7.00 חייב בית המשפט את המשיב לשלם מזונות זמניים לבן בסכום של 1,500 ₪ לחודש בתוספת חיובו בהוצאות שונות, כולל הוצאות החזקת הדירה. בהתייחס למזונותיה של המערערת, ביום 26.8.02 חייב בית המשפט את המשיב לשלם למערערת סכום של 55,000 ₪ עבור התקופה מיום הגשת התביעה ועד ליום 1.8.02 והחל מיום 1.9.02 סך של 2,500 ₪ לחודש.
4. ביום 26.5.03 חייב ביה"ד הרבני האזורי את המערערת להתגרש, וביום 15.1.04 נדחה ערעורה של המערערת בבית הדין הרבני הגדול, אך חרף זאת המערערת סירבה להתגרש.
5. לאור האמור ביום 10.3.04 פטר בית המשפט את המשיב מהמשך תשלום מזונות המערערת, וזאת החל מיום 10.2.04 (להלן: מועד הפטור).
6. מכאן לנושא פירוק השיתוף בבית. ביום 31.12.98 הגיש המשיב את תביעתו לפירוק השיתוף, וביום 29.10.00 ניתנה החלטת בית משפט קמא ובה הורה על פירוק השיתוף (להלן: ההחלטה על הפירוק), אך תוך קביעה כי הפירוק יעוכב "עד למתן פסק דין בשאלת איזון הרכוש". פסק הדין בנושא איזון המשאבים ניתן ביום 30.7.01. ביום 14.3.02 החליט בית המשפט למנות כונסת נכסים. ביום 25.8.02 ניתנה הוראה לכונסי הנכסים להציע את הדירה למכירה. ביום 9.3.03 אישר בית המשפט עקרונית את בקשת כונסות הנכסים לאישור מכירת הדירה.
7. על החלטה זאת הגישה המערערת בקשת רשות ערעור אשר נידונה בפני כב' השופטת שטופמן, אשר דחתה את ערעורה של המערערת ביום 31.5.04. בפסק הדין קבע בית המשפט "פרק זמן משמעותי ביותר כבר חלף מיום מתן ההחלטה בדבר פירוק השיתוף, ואכן הגיע העת לאפשר למשיב לממש את זכויותיו שלו בדירת המגורים".
8. לאור חלוף הזמן, נמצא ע"י כונסות הנכסים, רוכש חדש לזכויות הצדדים בדירה, כאשר ביום 27.10.04 אושר ההסכם על ידי בית משפט קמא. אך גם אז לא פינתה המערערת את הדירה במועד שנקבע לפינוייה, קרי 27.1.05. בעקבות זאת, הגיש הקונה תביעה לפיצויים המוסכמים מראש, וביום 19.6.05 ניתן פסק דין כנגד המערערת בסך של כ-96,000 ₪.
9. רק ביום 10.7.06 פינתה המערערת את הדירה, ואף זאת באמצעות הליכי הוצל"פ.
המסגרת הנורמטיבית
25. בפרשת זרקא [ע"א 1492/90 זרקא נ' פארס (20.1.93)] אישר בית המשפט את קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה אכן בהתאם לסעיף 33 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, חייב שותף המשתמש במקרקעין משותפים, לשלם ליתר השותפים, שכר ראוי בעד השימוש. אולם "חובה זו אכן קיימת, אולם רק כאשר השותף האחד השתמש במקרקעין באופן בלעדי, באופן שנמנע מיתר השותפים להשתמש אף הם באותם מקרקעין".
26. הכלל לגבי פסיקת דמי שימוש נקבע כבר על ידי כב' רובינשטיין בבע"מ 5357/06 פלוני נ' פלוני (22.10.06), שלדבריו "לסיכום: ביחס לתקופה שאחרי הגירושין הכלל הוא פסיקת דמי שימוש, והחריג הוא פטור - שיינתן רק בנסיבות של ויתור מפורש".
כך גם בבע"מ 9881/05 פלוני נ' פלונית (9.4.06), קבע כב' השופט רובינשטיין: "...פשיטא כי העובדה שעקב סכסוך עוזב אחד מבני הזוג את דירת המגורים - אפילו מרצונו - אינה מעידה כשלעצמה כי הוא מוותר על זכויותיו הקנייניות בדירה, ובכלל זאת הזכות ל'שכר ראוי עבור השימוש'. דרכו של עולם שעם חלוף הזמן עלול הזמני להפוך לקבוע, וכדי למנוע זאת מבקש הצד שכנגד לעמוד על זכויתיו..."
28. דומני, כי אין מקום לקבוע מסמרות וכי יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו. כאמור, יסוד העילה הקניינית מבוסס אף הוא על יסוד עשיית עושר ולא במשפט. במיוחד יפים הדברים בעת שעסקינן בבני זוג, אשר דרך כלל דרישת דמי שימוש ראויים, אינה עומדת לכשעצמה, אלא מהווה היא רכיב נוסף, בין שאר הרכיבים הקשורים לסכסוך בין בני הזוג.
29. לשיטתי, אין לראות באשר נקבע בפרשת זרקא אלא את המצוי בה ולא מעבר לכך. אולם, מעת שהוכח שלא קיימת הסכמה שכזאת, או שהסכמה שכזאת הייתה יפה לשעתה, אך עם עבור הזמן, שוב אינה קיימת, לא יהא באשר נקבע בפרשת זרקא, לשלול את הזכות העקרונית של דרישה לדמי שימוש ראויים. נראה על כן, כי מעת שבן הזוג שעזב את הדירה הגיש תביעה לפירוק שיתוף, הרי גילה דעתו שאין הוא מסכים לא לשימוש הייחודי ולא לוויתור על דמי שימוש ראויים. דברים אלו יפים, גם למקרה ובו נפסק כי על המתגורר בדירה להתגרש מבן הזוג שעזב את הדירה. משכך אם המתגורר מסרב להתגרש, הרי "ידו על התחתונה" ואין מקום שייהנה מסירוב שכזה.
30. אך בכך לא סגי, הואיל ומעת שעסקינן בשותפים בני זוג, יש להתחשב גם בהשלכות של דיני המשפחה, על הסוגיה דנן, וזאת בהיבט של חובת הבעל-האב לשלם דמי מדור לאישה ו/או לילדיהם. מעת שבדיון בשאלת המזונות לא נצרך בית המשפט להיזקק לשאלת המדור, הואיל והדירה המשותפת משמשת למגורי האישה ו/או הילדים, קביעה של חבות בדמי שימוש ראויים לאחר מכן, ובהתייחס לתקופה בה נפסקו מזונות ללא חיוב במדור, תגרום ל"התעשרות" דווקא מצד התובע. משכך, התעלמות מרכיב זה בעת הפסיקה בשאלת דמי השימוש הראויים תוצאתה, כי התובע אומנם יקבל את אשר הוא זכאי לו בגין השימוש בזכויותיו בדירה, אולם מנגד, "ירוויח" או "ייחסוך" את אשר היה עליו לשלם בגין המדור.
31. ומכאן לתקופת החיוב. בהתייחס למועד סיומה, בדרך כלל המועד הקובע יהיה מועד פינוי הדירה בפועל. בהתייחס לשאלה בדבר מועד תחילת החיוב, גם אם בן הזוג אשר מנע את יישום פירוק השיתוף לא היה עושה כן, בכל מקרה היה נצרך זמן עד לקבלת התמורה עבור מכירת הדירה ולאחר הליך של פרסום מכרז, חוות דעת שמאי, אישור בית המשפט ועוד. הנה כי כן המסקנה העולה, כי ככל שבית המשפט יסבור שאכן קיימת חבות בתשלום דמי שימוש ראויים, מועד החיוב ייחל מהמועד הסביר בו היה מבוצע פירוק השיתוף בפועל, אלמלא העיכוב שנגרם בגין המתגורר בדירה.
היישום במקרה דנן
32. נקודת המוצא במקרה דנן, קביעת בית המשפט קמא, כך גם קביעות חלוטות של בתי המשפט השונים אשר דנו בעניינם של הצדדים, כי המערערת היא זאת שעשתה כל אשר לאל ידה, לעכב את פירוק השיתוף.
33. לאור האמור, אם נבחן את יישום ההלכה למקרה דנן, נמצא למדים כי נוכח אשר פורט בפרק הראשון של תמצית העובדות, הדברים מדברים בעד עצמם. עוד ביום 31.12.98 הגיש המשיב את תביעת פירוק השיתוף, ומשכך גילה דעתו שאין בעזיבתו משום הסכמה לשימוש ייחודי בבית על ידי המערערת או ויתור על דמי שימוש ראויים. נוכח כל ההליכים השונים, לרבות עבור הזמן וחיובה של המערערת להתגרש, דומה כי קשה לחלוק על הקביעה שאכן, זכאי המשיב לדמי שימוש ראויים. בנסיבות אלו נראה לי לקבוע את מועד תחילת החיוב החל מה-1.1.03.
35. כאמור, מועד סיום התקופה, דרך כלל, הינו מועד פינוי הדירה בפועל, ובמקרה דנן, מועד סיום החיוב הינו ביום 10.7.06.
36. ומכאן לשיעור החיוב אשר היה מקום לחייב בו את המערערת. בנושא זה, יש ממש בטענת המערערת, כי מעת שהמשיב תבע לחייב את המערערת בתשלום השווה ל-350 דולר לחודש, שוב לא היה מקום כי בית משפט קמא יחייבה בסכום של 800 דולר לחודש. בכל מקרה דרישת המשיב נסובה ובצדק, על חיוב במחצית דמי השכירות הראויים. נוכח אשר עתר המשיב בתביעתו, לא היה מקום כי בית המשפט יפסוק מעבר לכך, ועל כן יש להעמיד את החיוב החודשי על סכום השווה ל-350 דולר.
40. ומכאן לשאלת מזונות הבן. הבן הגיע לגיל 18 ביום 27.1.06. בסופו של יום, נראה לי לנכון לקבל את טיעונו של המשיב בדבר אופן החישוב. הנה כי כן המסקנה העולה כי יש להפחית מדמי השימוש הראויים אשר צויינו לעיל סכום של 105 דולר, לחודש.
סיכומם של דברים
42. הסוגיה שהוצבה לפתחנו עניינה תביעה לדמי שימוש ראויים שהוגשה על ידי בעל ואב, ואשר עזב את בית המגורים המשותף, והגיש תביעה לפירוק שיתוף, וכשבית המשפט קיבל תביעתו, אך הפירוק בפועל עוכב משך שנים. כל זאת, נוכח התנהלותה של האישה אשר נקטה בכל צעד אפשרי, על מנת לסכל מימוש פירוק השיתוף בבית.
43. בסופו של יום, הייתי מציע לחברי, לקבל את הערעור באופן חלקי ובאופן שבמקום הסכום של 800 דולר לחודש כפי שקבע בית משפט קמא בסעיף 26 לפסק הדין המתוקן, יבוא הסכום של 245 דולר, כך גם תקופת החיוב תחל מיום 1.1.03.
השופט ד"ר ורדי: אני מסכים.
השופטת לבהר-שרון: אני מסכימה.
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט שנלר.
ניתן היום, י"א אייר תשע"ג, 21 אפריל 2013.
זקוקים לייצוג בתביעת פירוק שיתוף או דמי שימוש?
משרד אליהו ושות׳ מלווה לקוחות בהליכי פירוק שיתוף בין בני זוג, תביעות דמי שימוש ראויים ואיזון משאבים. ייצוג מלא בערכאות עד בית המשפט המחוזי. שיחת ייעוץ ראשונית בלי התחייבות.
שאלות נפוצות על פסק הדין ועל יישומו
הבנת פסק הדין
בית המשפט המחוזי בתל אביב, מפי השופט ישעיהו שנלר, קבע שעזיבת בן זוג את דירת המגורים — אפילו מרצונו — אינה מעידה על ויתור על זכויותיו הקנייניות ועל הזכות לדמי שימוש ראויים. הגשת תביעה לפירוק שיתוף מהווה גילוי דעת מפורש שאין הסכמה לשימוש ייחודי. כך נסויגה הלכת זרקא הוותיקה.
הלכת זרקא (ע"א 1492/90) קבעה שעזיבה רצונית מעידה על הסכמה לשימוש ייחודי וויתור על דמי שימוש. פסק הדין בעמ"ש 7396-12-09 מסייג את ההלכה: עזיבה אינה ויתור "מעתה ועד עולם". ברגע שהעוזב מגיש תביעה לפירוק שיתוף, ההסכמה — אם הייתה — מתפוגגת, וקמה הזכות לדמי שימוש ראויים.
חיוב מדור רעיוני הוא הפחתה רעיונית מדמי השימוש הראויים, על בסיס חבותו של הבעל-האב לספק מדור לאישתו ולילדיו הקטינים. במקום להתעלם מחבות זו, בית המשפט מקזז מדמי השימוש את הסכום שהבעל היה משלם בכל מקרה כתשלום מדור — וזאת כדי למנוע התעשרות לא צודקת של התובע. במקרה הקונקרטי הופחתו 105 דולר לחודש בגין מדור רעיוני של הבן הקטין.
יישום מעשי
מועד תחילת החיוב אינו מועד עזיבת הדירה ואינו מועד הגשת תביעת הפירוק. המועד הוא המועד הסביר שבו היה מבוצע פירוק השיתוף בפועל אלמלא העיכוב מצד המתגורר בדירה — לאחר חוות דעת מומחה, מינוי כונסי נכסים, פרסום ומציאת קונה. במקרה הקונקרטי קבע בית המשפט תחילת חיוב מ-1.1.03, כשנתיים לאחר ההחלטה על הפירוק (29.10.00).
לא. השופט שנלר קבע מפורשות שאם בית המשפט חייב גירושין, ובן הזוג המתגורר בדירה מסרב להתגרש — "ידו על התחתונה" גם בהיבט הקנייני. סירוב להתגרש אינו יכול לשמש מגן מפני חיוב בדמי שימוש ראויים, מאחר שאם בני הזוג היו מתגרשים, הייתה קמה מניעות מגורים שמקנה זכות לדמי שימוש לפי ההלכה הפסוקה.
מומלץ לפנות לעורך דין מקרקעין במהירות. ניתן להגיש בקשה למינוי כונס נכסים שיוציא את הדירה למכירה, להגיש תביעה לדמי שימוש ראויים בגין התקופה שמיום שהיה ניתן לבצע את הפירוק, ובמקרים חמורים — לבקש צו פינוי בליווי הוצאה לפועל. משרד אליהו ושות׳ מטפל בליווי מלא של הליכי פירוק שיתוף ודמי שימוש.
רק על המחצית. בפסק הדין הובהר שהשותף תובע את חלקו בלבד — ואם דמי השכירות הראויים בנכס הם 800 דולר לחודש, התובע זכאי ל-400 דולר בלבד. בנוסף, יש להפחית מהסכום את החיוב הרעיוני בגין מדור הילדים והאישה (אם רלוונטי) — וכך התקבל בפסק הדין סכום סופי של 245 דולר לחודש בלבד.
שכר טרחה בתביעה לפירוק שיתוף ודמי שימוש משתנה לפי מורכבות התיק, שווי הנכס, מספר ההליכים המקבילים והאם נדרש כינוס נכסים. במשרד אליהו ושות׳ אנו מציעים פגישת ייעוץ ראשונית לבחינת התיק וקבלת הצעת מחיר מסודרת. ניתן ליצור קשר בטלפון 074-704-7104 או דרך הטופס באתר.
להמשך קריאה — מאמרים בתחום פירוק שיתוף ודמי שימוש
פירוק שיתוף במקרקעין — Pillar Page
המדריך המקיף — דרכי פירוק, חוק המקרקעין, פסיקה.
👨👩👧פירוק שיתוף בין בני זוג
הסוגיות הייחודיות לפירוק שיתוף בדירת מגורים בין בני זוג.
💰דמי שימוש ראויים בין בני זוג
המדריך המלא — מתי, כמה, ולמי מגיע.
🔨כונס נכסים בפירוק שיתוף
תפקיד הכונס, סמכויותיו ואיך הוא מקדם את הפירוק.
📋חוק יחסי ממון
איזון משאבים בין בני זוג — נוסח החוק והוראותיו.
📚חוק המקרקעין
סעיף 33 ויתר הוראות החוק הנוגעות לשיתוף.