פירוק שיתוף בין בעל ואשה- פסק דין בית המשפט המחוזי

פירוק שיתוף בין בעל ואשה- פסק דין בית המשפט המחוזי
Rate this post

פירוק שיתוף בין בעל ואשה- פסק דין בית המשפט המחוזי

משרד עורכי דין מסחרי רעות אליהו- עורך דין מקרקעין- עורך דין פירוק שותפות במקרקעין

פסק דין

1.     התובע והנתבעת הם בעל ואשה מאז 6.11.86 והורים לשני ילדים קטינים.

ההליכים המשפטיים בין הצדדים החלו בבית המשפט המחוזי בחיפה בתביעה למזונות ולמשמורת הקטינים (תיק מ.א. 1725/94), שהוגשה בתאריך 3.11.94, התבררה בפניו של כב' השופט פיזם והסתיימה בפסק דין בפשרה בתאריך 15.7.98.

2.     בבית משפט זה החלו ההליכים בתביעה לפירוק שיתוף בנכסים שהגיש התובע בתאריך 5.10.97 (תמ"ש 46160/97), ועניינה בית ומשק במושב כרם מהר"ל, מכוניות ומטלטלין אחרים.

בתביעה יש התייחסות גם לחובות, לדמי שכירות ראויים וכן בקשות לצוי מניעה.

3.     בכתב ההגנה שהוגש ביום 27.10.97 טענה הנתבעת כי הבית והמשק שייכים לה בלבד וכי רכישתם מומנה ממכירת דירה שהיתה שייכת לה מלפני הנישואין, וממימון של הוריה.

כן טענה הנתבעת כי התובע עזב את הבית ב1994- ולאחר מכן השקיע אביה כספים ועבודה בשיפוץ הבית ורכישת אביזרים רבים.

נטענו טענות גם באשר לזכויות הבעלות ברכוש האחר.

4.     יחד עם כתב ההגנה הוגשה מצד הנתבעת תביעה לפסק דין הצהרתי כי המשק במושב שייך לנתבעת בלבד וכי אין לתובע כל חלק ברכוש וכי אינו בר-רשות בנכס. (תמ"ש 48080/97).

בכתב ההגנה שהוגש ביום 7.4.98 נטען כי מדובר ברכוש משותף לכל דבר וענין.

כן הוגש ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ שפרטיו יובאו להלן.

5.     בתחילת הדיון מתיק זה התרכזו הצדדים בבקשות זמניות שהגישו בענין חלוקה זמנית של השימוש בנכסים והסדרי הראיה בין התובע לבין הילדים.

ניתנו החלטות ביום 24.9.97, 12.11.97, 25.12.97 ו18.1.98-.

בהליכי ביניים אלה היו מעורבים גם אמה של הנתבעת ואדם שעמו לנתבעת יש קשר אישי.

6.     בתאריך 28.5.98 נשמעו 5 עדי הגנה (עדי הנתבעת תחילה על פי החלטה מיום 19.4.98) והוגשו מוצגים.

בהמשך הדיון ביום 1.9.98 הושגה הסכמה דיונית לפיה ויתרו הצדדים על השמעת יתר העדים והגישו סיכומי טענות בכתב בצירוף מסמכים לשם קבלת פסק דין.

7.     טענות הנתבעת הן בתמצית כדלקמן:

א.     נישואי הצדדים הגיעו לקיצם "דה-פקטו" באמצע 1994, עת עזב התובע את הבית, ולכן יש לאזן את המשאבים ביניהם לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג.

ב.     אין למעט מאיזון המשאבים נכסים שהתובע טוען שקיבל מן הנתבעת לאחר הפרידה.

ג.     יש לסלק חובות לפני כל איזון.

ד.     הבית שייך לנתבעת בלבד, והדבר היה מוסכם בין הצדדים. זו היתה הסיבה שהנתבעת והוריה ביצעו שיפוץ יקר בבית.

ה.     המטלטלין שהיו משותפים חולקו בפועל בין הצדדים ב1994-, והמטלטלין המצויים בבית הם חדשים, שנרכשו על ידי הנתבעת והוריה לאחר מכן.

ו.     מאז הפרידה הפעיל התובע לבדו את חוות הסוסים בשטח המשק, ועליו לשאת בכל ההוצאות לרשויות השונות בגין שימוש זה, וכן לדאוג להעברת הווה משטח המשק.

ז.     חלקה של הנתבע בשני כלי הרכב (ג'יפ ופורד) ניתן לתובע, ואילו כלי הרכב השלישי (מיצובישי) נרכש על ידי הנתבעת מכספה לאחר הפירוד.

ח.     המועד הרלבנטי לאיזון המשאבים הוא סיום הנישואין דה-פקטו ולא בגירושין הפורמאליים. (פס"ד יעקובי).

ט.     כל פעולה של צד לאחר הפירוד מחייבת את עצמו בלבד.

י.     עד הפירוד דאגו שני הצדדים יחד להקמת החווה ולניהולה, והחל מ1992- נוהלה החווה באמצעות חברה בע"מ.

החברה נוהלה באופן כושל על ידי התובע, וצבר חובות.

יא.     לצדדים חובות כלפי אמה של הנתבעת ויש לשלם חובות אלה בטרם איזון המשאבים.

יב.     הצדדים גם הפסידו בתביעה משפטית של המושב וחוב זה צריך גם הוא לחול על התובע.

יג.     התובע לא חוייב במדור ילדיו, ויש להביא הוצאה זו בחשבון בעת איזון המשאבים.

8.     טענות התובע הן בתמצית כדלקמן:

א.     בתביעה המקורית לבית המשפט המחוזי לא מוזכר ענין הרכוש וחלוקתו.

ב.     יתר ען כן כתב בא כוחה דאז של הנתבעת אל התובע כי מדובר במשק שרשום על שם שני הצדדים בשווה ולכל אחד מהם שייכת מחצית ממנו.

ג.     טענות הנתבעת נגועות בחוסר תום-לב וסותרות גם את עדותה בבית המשפט המחוזי.

ד.     הנתבעת מנועה (מושתקת) מלטעון טענות בענין זה, וכל טענותיה עלו רק לאחר הגשת תביעתו של התובע.

ה.     ההלכה הפסוקה ברורה והיא שכאשר נכס רשום על שם שני בני זוג בחלקים שווים, אין לדון בעת פירוק השיתוף בהשקעות שהשקיע כל אחד מהם.

לכן יש לדחות את תביעת הנתבעת על הסף.

ו.     הפרשנות שהובאה לפס"ד יעקובי על ידי הנתבעת אינה נכונה.
אין שינוי בהלכה הפסוקה.

ז.     המטרה המשותפת של הצדדים בעת בואם לכרך מהר"ל היתה הקמת חוות סוסים, וזו הוקמה ונוהלה במשותף וגם היתה המקור לפרנסת המשפחה.

המשקיע העיקרי בהקמת החווה היה דווקא התובע.

ח.     בהעדר טענות לגופה של תביעה, הסיטה הנתבעת את הדיון לנושאים שאינן במסגרת הפלוגתאית, למשל ענין המזונות, המדור ושכר ראוי.

ט.     על הצדדים חלות הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג.

י.     יש להורות על פירוק השיתוף תוך חלוקת החובות בין הצדדים.

יא.     הצדדים הסכימו בכתב ביום 30.11.95 כי החווה והמשתלה יעברו לתובע ולכן יש למעט רכוש זה מהרכוש המשותף.
יב.     התובע עבר לגור בקרון בקרבת הבית ויש להתייחס לכך כאילו עבר לחדר נפרד בתוך הבית.
אין לחייבו בתשלום כלשהו בענין זה, נהפוך הוא.

יג.     התובע השתתף בפועל בשיפוץ הבית.

יד.     כל התכולה המשותפת נשארה בבית ולכן היא בת-חלוקה.

טו.     בענין המכוניות:
הג'יפ הועבר לבעלות התובע.
הטרנזיט – בבעלות משותפת.
המיצובישי – נרכשה מכספים משותפים שהועלמו – ולכן יש לקבוע כי היא משותפת.

9.     שני הצדדים חזרו על טענות שטענו בענין הערעור על החלטת ראש ההוצל"פ (תמ"ש 46161/97), כפי שיפורטו להלן, בנפרד.

10.     המטרה שביסוד הקמתו של בית המשפט לעניני משפחה היתה לרכז את כל הסכסוכים שבתיק המשפחה תחת קורת גג אחת.
(בענין זה ר': הצעת חוק בית המשפט לעניני משפחה וההקדמה לדו"ח "ועדת שיינבויים").

ואמנם ברוב רובם של הסכסוכים הנדונים היום בבית משפט זה, בעיקר כאשר מדובר בסכסוכים בין בני זוג, הרי מוצגת בפני בית המשפט התמונה הכוללת, וההכרעה היא בסכסוך כולו.

11.     לא כך במקרה זה.

כאן נדון הסכסוך העיקרי בבית המשפט המחוזי, כאמור לעיל, ואילו בבית משפט זה עומדות להכרעה תביעות הרכוש בלבד, כמפורט בסעיפים 2 עד 4 לעיל, ובתביעות אלה בלבד יעסוק פסק דין זה.

בנוסף תהיה גם הכרעה בערעור ההוצל"פ.

12.     מעיון בטענות הצדדים והחומר הרב שהגיש כל אחד מהם לתיק בית המשפט עולות המסקנות העובדתיות הבאות:

א.     הצדדים נישאו כדמו"י בתאריך 6.11.86, ונולדו להם שני ילדים.

ב.     בתאריך 24.4.88 התקשרו שני הצדדים בחוזה לרכישת משק חקלאי במושב כרם מהר"ל .

על פי אותו חוזה (נספח א3/ לסיכומי הנתבעת) כולל המשק:

בית בגודל 110 מ"ר;
3.5 דונם פרדס משותף;
דיר עיזים בגודל 300 מ"ר;
2.5 דונם נחלה צמודה לבית;
21 דונם זיתים.

הסכום הנקוב בחוזה 65,000.- דולר.

ג.     הצדדים נרשמו במינהל מקרקעי ישראל יחד כ"בר-רשות" (נספח א4/ לסיכומי הנתבעת).

ד.     בתאריך 26.5.92 הקימו הצדדים חברה פרטית בשם "…" בע"מ .

מסמכי החברה – נספחים ב' לסיכומי הנתבעת, וכן נ5/ עד נ7/.

ה.     מושב כרם מהר"ל (האגודה השיתופית) נקט הליך משפטי נגד שני הצדדים באשר למשק …, שעל חלקו היתה החווה (ת.א. 18657/92 בבית משפט השלום בחיפה – פסק דין של כב' השופט סוקול מיום 11.11.97 – נספח ד4/ לסיכומי הנתבעת).

ו.     בחודש נובמבר 1994 עזב התובע את הבית ועבר להתגורר בקרון – קרוואן בסמוך לו.

ז.     בתאריך 30.11.95 חתמו הצדדים על חוזה שעניינו פירוק בהסכמה של החברה הנ"ל והעברת מניותיה של הנתבעת אל התובע תמורת העברת כל הזכויות והחובות לתובע.

הנתבעת ויתרה באותו הסכם גם על חוות (הסוסים) ועל המשתלה.
(נספח ט1/ – לסיכומי הנתבעת – נספח י"ט לסיכומי התובע).

ח.     בתאריך 29.4.95 רכשה הנתבעת את ה"מיצובישי".

ט.      בתאריך 15.10.96 הועברה הבעלות המלאה ב"ג'יפ" לתובע (נספח י1/ לסיכומי הנתבעת).
ה"הפורד טרנזיט" נותרה רשומה בבעלות משותפת על שם שני הצדדים.

13.     הפלוגתאות הצריכות הכרעה בתיק זה:

א.     הבעלות במשק, בחוות הסוסים ובמשתלה (זכויות).

ב.     האחריות לחובות המשק.

ג.     הזכויות בבית המגורים ותכולתו (לרבות ענין השיפוץ).

ד.     דמי שכירות/שימוש ראויים.

ה.     הזכויות בכלי הרכב.

ו.     ערעור ההוצל"פ.

14.     הבעלות במשק, בחוות הסוסים ובמשתלה

אין מחלוקת כי על הצדדים, שנישאו בתאריך 6.11.86, חל חוק יחסי ממון בין בני זוג 
תשל"ג1973-, ובהעדר "הסכם ממון" בהתאם לפרק א' של החוק הנ"ל, חל פרק ב'.

סעיף 4 לחוק, שכותרת השוליים שלו "העדר תוצאות במשך הנישואין", קובע:

"אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינים של בני הזוג, להקנות
לאחר מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני".

15.     אחת השאלות הגדולות שעלו בפסק הדין בענין יעקובי וקנובלר (ע"א 1915/91, 2084, 3208, פ"ד מט(3), 529), שהוזכר בסיכומי ב"כ הצדדים, היתה: האם חזקת השיתוף בנכסים חלה גם על בני הזוג שנישאו לאחר 1.1.74, דהיינו לצד הוראת סעיף 4 הנ"ל.

שני שופטים מתוך המותב דהתם (כב' הנשיא שמגר וכב' השופטת דורנר) השיבו בחיוב על השאלה, אך לא ניתן לראות בכך דעת רוב (ר' עמ' 560-564, 605-606, 612).

למרבה המזל, אין צורך להכנס לשאלה סבוכה זו, שכן מדובר ברכוש שנרכש על שם שני הצדדים, רשום על שם שניהם ולפיכך הוא רכוש משותף.

כמובן שיש להביא בחשבון את ההסכם בין הצדדים מיום 30.11.95, המוציא מכלל הרכוש המשותף את מניות החברה ומעביר אותן על שם התובע, תוך שהוא אחראי למלוא חובותיה.

16.     אני קובע כי כל הבעלות במשק משותפת לשני הצדדים בחלקים שווים, למעט מניות החברה, חוות הסוסים והמשתלה, עליהן ויתרה הנתבעת בהסכם מיום 30.11.95.

17.     האחריות לחובות המשק

כמו הבעלות המשותפת בזכויות, כך קיימת אחריות שווה על בני הצדדים לחובות. זוהי
ההלכה הפסוקה משנים רבות.

כך גם בענייננו, למעט חובות החברה, חוות הסוסים והמשתלה החל ממועד ההסכם
ב1995-.

18.     כעת נשאלת השאלה האם יש משמעות לפירוד בין הצדדים החל מחודש נובמבר 1994, עת עזב התובע את הבית ועבר לגור בקרוואן.
התשובה לשאלה זו היא שלילית.

סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג קובע כי הזכות לאיזון משאבים קמה "עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן-זוג".

ב"כ הנתבעת מבקש לאמץ את גישתה של כב' השופטת שטרסברג-כהן בפסק דין יעקובי וקנובלר הנ"ל, שקבעה כי ניתן "לראות בהתמוטטות דה-פקטו של חיי הנישואין פקיעה דה-פקטו של הנישואין שדי בה לצורך עיתוי הפעלת הסדר איזון המשאבים" (עמ' 622 לפסק הדין הנ"ל).

עם כל הכבוד, זוהי דעת יחיד שלא נתקבלה על ידי ארבעת השופטים האחרים של המותב, ולכן זו אינה ההלכה הפסוקה.

ההלכה הפסוקה היא היצמדות ללשון סעיף 5, דהיינו המועד בו הגיעו הנישואין לסיומם, ובמקרה זה בעת מסירת הגט.

19.     הזכויות בבית המגורים ותכולתו

הנתבעת טוענת כי היא והוריה היו המממנים העיקרים לבניית בית המגורים ולאחר מכן
לביצוע השיפוצים בו.
על כך הובאו גם עדויות.

למרות זאת, לא ניתן לקבוע כי בכך רכשה הנתבעת זכויות קנייניות בבית מעבר למחצית,
וכאשר המחצית השניה של הזכויות שייכת לתובע.

התובע לא ויתר על זכויותיו ולא הקנה אותן או את חלקן לנתבעת.

לכן יש לקבוע כי הזכויות הקנייניות בבית המגורים שייכות לשני הצדדים בחלקים שווים
(לרבות התכולה, ולמעט פרטי מטלטלין שנרכשו בנפרד) ויש לחלק את התמורה שתתקבל
בבוא העת בין הצדדים.

20.     יש לזכור בענין זה את הוראת סעיף 40 א' לחוק המקרקעין, שכותרת השוליים שלו "דירת מגורים של בני זוג" ונוסחו הוא כדלקמן:

"40א.(א) החליט בית המשפט לפי סעיף 40 על פירוק השיתוף במקרקעין משותפים שהם דירה של בני זוג המשמשת להם למגורים, בדרך של מכירה, לא יורה על ביצועה והמכירה תעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצרכיהם, לתקופה שיקבע.
(ב) הוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב1972-, לא יחולו לגבי מי שהיה שותף בדירה שבית המשפט החליט על פירוק השיתוף בה, כאמור בסעיף קטן (א)."

במקרה זה מתגוררת הנתבעת בדירת המגורים עם שני הילדים הקטינים, ולכן יש לעכב את המכירה גם לאחר פירוק השיתוף בין הצדדים עד מציאת הסדר המגורים החליפי לנתבעת ולקטינים.

21.     דמי השכירות או דמי שימוש ראויים

התובע סבור כי מגיעים לו דמי שכירות או דמי שימוש ראויים מאז עזב את הבית בנובמבר
1994.

אני דוחה טענה זו.

סכום המזונות שפסק בית המשפט המחוזי הביא בחשבון את העובדה שהנתבעת והקטינים
מתגוררים בבית המגורים והסכם שנפסק כמזונות עבור הקטינים אינו כולל מדור.

חיוב כזה במדור היה מתקזז עם דמי שכירות או דמי שימוש שהתובע סבור שמגיעים לו.

מעבר לכך אין לה לנתבעת להעלות בבית משפט זה כל טענה חדשה בענין המדור.

22.     הזכויות בכלי הרכב

כאמור בסעיף 12 לעיל ובהתאם למסמכים שהוצגו אני קובע כי רכב "המיצובישי" שייך
לנתבעת, ה"ג'יפ" שייך לתובע ואילו ה"פורד טרנזיט" נותרה בבעלות משותפת ויש לפרק את
השיתוף בה, כמו בנכסים האחרים לפירוק על ידי מכירה.

23.     הערעור על החלטת ההוצל"פ

כאמור, הגיש התובע ערעור לבית משפט זה על החלטת ראש ההוצל"פ, כב' הרשם א.
אוחיון, מיום 19.3.98, שדחתה את בקשת התובע (המערער, החייב) לעיכוב הליכים (בטענת
"פרעתי").

הערעור סומן תמ"ש 46161/97.

בכל הכבוד, אין בית המשפט לעניני משפחה כערכאת ערעור על הוצל"פ, צריך לשקול את
השיקולים ממם ראש ההוצל"פ.

כל שצריך הוא, כפי שצריכה כל ערכאה של ערעור, הוא לבדוק האם נפלה טעות בהחלטה
נשוא הערעור.

בענין זה ראה דברי כב' השופט אור ברע"א 773/97 טנקרידרי ארנקיל בע"מ נ' חיפה
כימיקלים בע"מ, פ"ד נ(5), עמ' 657.

נחה דעתי כי ראש ההוצל"פ שקל היטב את העובדות העולות מן החומר ומן הטענות
שהובאו בפניו ובהחלטתו לא נפלה כל טעות.

לכן דין הערעור להדחות.

24.     סופו של פסק:

א.     הוכח כי המשק משותף לצדדים בחלקים שווים (לרבות חובות) ואני מורה על פירוק
השיתוף בו, על כל חלקיו, בהתאם לפירוט שהובא לעיל, ובכפוף להסכם מיום
30.11.95.

ב.     לנתבעת זכות להמשיך ולגור בבית יחד עם הילדים ללא תשלום עד פירוק השיתוף וגם לאחר מכן, תוך יישום סעיף 40 א' לחוק המקרקעין.

ג.     אני מורה על פירוק השיתוף ברכב ה"פורד טרנזיט" על ידי מכירתו.

ד.     הערעור על החלטת ראש ההוצל"פ נדחה.

ה.     אני ממנה את עורכי הדין זאב הבר ורשף חן ככונסי נכסים למכירת המשק ומכירת הרכב ולצורך ביצוע יתר חלקי פסק הדין.

כונסי הנכסים פטורים ממתן ערובה ויפנו לבית המשפט, במידת הצורך ובהתאם לסעיף 7 לחוק בית המשפט לעניני משפחה.

ו.     בשל התוצאה אליה הגעתי ובשל ההסדר הדיוני – אין צו להוצאת משפט.

לפרטים נוספים התקשרו עכשיו: 074-7047104 

לנושאים נוספים בענייני מקרקעין ראה:

עורך דין מקרקעין
עורך דין הסכמי מכר מקרקעין
פירוק שותפות במקרקעין 
בתים משותפים 
פינוי בינוי 
תמ"א 38
עסקת מכר מקרקעין- זכרון דברים
רישום בפנקסי המקרקעין

 

זקוק למידע נוסף בנושא פירוק שיתוף במקרקעין?
לייעוץ ראשוני חינם בענייני מקרקעין מעורכי הדין פנה אלינו בטל'. 074-7047174 או צור עמנו קשר ונשמח לעזור. 

עורך דין אזרחי •  עורך דין מקרקעין •  עורך דין פירוק שיתוף במקרקעין • עורך דין מסחרי