פירוק שותפות וחלוקת רכוש בין אחים 

פירוק שותפות וחלוקת רכוש בין אחים 
Rate this post

חלוקת רכוש בין אחים

להלן פסק דין בעניין פירוק שותפות וחלוקת רכוש בין אחים 

פסק דין 

המחלוקת בתמצית

1. התובעים והנתבע – אחים. הם היו בעלים במשותף של נכסים שונים (לרבות נכסי מקרקעין) במטולה, בחלקים שווים ביניהם. הם ניהלו במשותף משקים חקלאיים, כמו גם בית מלון ("שלג הלבנון" שמו).

בשנת 1983 נתגלע סכסוך בין האחים, כשהתובעים עומדים מן הצד האחד של המתרס, בעוד הנתבע עומד מצידו האחר. בתחילת חודש אוקטובר 1983 נכרת בין בעלי הריב הסכם לחלוקת הנכסים המשותפים ביניהם. בתוך אלה היה משק חקלאי, "משק 60" כינויו, והחלקה שעליה בנוי המלון. לפי ההסכם – המשק וחלק מן החלקה שעליה בנוי המלון הועברו לתובעים. התובעים טוענים בתביעתם, כי הנתבע מסרב לקיים אחר התחייבותו שבהסכם, והוא אינו נכון להעביר אליהם את הזכויות במשק 60. מכאן תביעתם, לאכוף את ההסכם על אחיהם הנתבע.

2. הנתבע התגונן מפני התביעה בטענות מטענות שונות, שרובן ככולן תקפו את תוקפו של ההסכם, בין משום בטלותו מעיקרא (כגון משום אי-חוקיותו) ובין משום שהוא בוטל, בהתנהגותם של הצדדים שזנחוהו, על ידי שחתמו בשלב מאוחר יותר על תצהירי מתנה ביחס לאותם נכסים. הוא טוען, כי הוא ביטל כדין את המתנה שנתן לשני אחיו, בשל כך שהם נישלוהו במרמה מאדמתו.

על הגנתו הוסיף הנתבע תביעה שכנגד, ובה הוא עותר לסילוק ידם של שני אחיו ממשק 60.

דיון

3. מספר מסמכים נחתמו ביום 3.10.1984 או בסמוך לו. עיון במסמכים אלה איננו מותיר מקום לספק, כי בחתימתם על המסמכים ביקשו האחים לחלק ביניהם את הרכוש המשותף: –

המסמך האחד מתוך המסמכים שנחתמו במועד האמור הוא הסכם (צירוף א1 לתצהירי התובעים), שלפיו חולקו הנכסים באופן שלנתבע ניתנו הנכסים דלקמן:

א. בית המלון "שלג הלבנון", הבנוי על חלקה 15 בגוש 13215 (להלן – החלקה).
ב. בית המגורים הבנוי בסמוך למלון, על החלקה הנ"ל.
ג. חלק של החלקה הנ"ל, המשתרע מן המלון ועד לגבול הכביש התחתון, והוא כולל את בית המלון ואת בית המגורים.

והתובעים קיבלו יחדיו את יתרת הנכסים המשותפים, לפי הפירוט שבא ב"תוספת להסכם" (נספח א2 לתצהירי התובעים). בין אלה אנו מוצאים את המשק החקלאי שכינויו "משק 60" (ולהלן נכנה אותו אף אנו – משק 60), וכן יתרת החלקה שעליה המלון, משמע – מן הכביש התחתון ועד לסוף החלקה (אנו נכנה חלק זה של החלקה שיועד לתובעים – יתרת החלקה או יתרת חלקת המלון).

ועוד חתמו הצדדים על "תוספת ב' להסכם" (צירוף א3 לתצהירי התובעים), והיא מכילה רשימת חפצים למיניהם, שהתובעים התחייבו להעביר לאחיהם הנתבע, ומנגד – רשימת חפצים, שהנתבע התחייב להעביר לתובעים. שלושת האחים גם הסכימו במסמך א3 הנ"ל ליתן לאביהם סכום כסף חד פעמי, והתחייבו לרכוש עבורו רהיטים וכן לכלכל אותו בסך חודשי כלשהו, כשכל אחד מהם נושא בשליש הנטל. ועוד הוסכם, כי התובעים יתנו לאביהם רשות להתגורר בבית המצוי ב"משק 60" למשך כל ימי חייו, מתוך התחייבות, כי הבית יחזור לחזקתם של התובעים, לאחר שהאב ילך לבית עולמו.

ועוד חתמו האחים השלושה על מסמך שהוכתר בכותרת "הסכם שיתוף לגבי חלקה 15 בגוש 13215" (נספח א4 לתצהירי התובעים), ולפיו הוסכם, כי הנתבע "הינו הבעלים המלא והייחודי של חלק מן החלקה, מהכביש הראשי של מטולה ועד לכביש התחתון, כולל המלון ובית המגורים", בעוד שיתרת החלקה תהיה לתובעים.

נוסף על המסמכים הללו חתמו בעלי הדין על יפויי כוח, לפיהם הוסמכו עורכי הדין אליהו שמואלי ואח' לעשות להעברת הזכויות במקרקעין, על פי ההסכמים המפורטים מעלה (יפוי הכוח שעליו חתם הנתבע – נספח א5 לתצהירי התובעים).

4. ביום 9.10.1984 שלח הנתבע מכתב ל"אגודת החקלאי – מטולה" (נספח ב1 לתצהירי התובעים), ובו הוא מאשר, כי התובע מס' 2 "ינהל את כל כרטיס החשבון שלי באגודת החקלאי ויוכל לקבל כספים ולשלם כספים מהחשבון הנ"ל בכל סכום שהוא. אישור זה תקף לגבי כל הכספים שמגיעים למשק מס' 60 מכל גורם שהוא מכל שנה שהיא החל מתאריך 09-10-84, זאת אז שהנני בעליו של משק מס' 60 ואילך."

הנתבע נתן גם מכתב ל"סוכנות היהודית" (נספח ב2 לתצהירי התובעים), ובו הוא מאשר, כי העביר את כל זכויותיו וחובותיו במשק מס' 60 לתובע מס' 2. הוא מבקש במכתב זה "להעביר את הנכס הנ"ל על שמו".

ועוד נתן הנתבע מכתב ל"פרי מטולה" (נספח ב3 לתצהירי התובעים), ובו הוא מודיע, כי הוא מעביר את כל זכויותיו וחובותיו ב"פרי מטולה" לתובעים, וכי אין לו כל זכות בבית הקירור (שהיה מן הנכסים העסקיים המשותפים).

5. כל האמור בהסכם בוצע, משמע – כל הנכסים שלחלוקה אמנם נחלקו בין האחים, הכל לפי ההסכם, לבד משני נכסים: משק 60 ויתרת החלקה. אמנם, החלוקה בוצעה בפועל, משמע – התובעים, שמשק 60 ויתרת חלקת המלון ניתנו להם בהסכם ההפרדה, תפסו בשני אלה חזקה. ואולם ההעברה ה"פורמלית" של נכסים אלה לא נעשתה, וסיבה טובה היתה לכך, כפי שהיא באה מפי התובעים:

אשר למשק 60, העברת הזכויות צריך שתיעשה אצל "הסוכנות היהודית"; והנה, לפי הכללים שקבעה "הסוכנות" – מי שכבר רשום כבעל משק בישוב איננו יכול להירשם כבעל משק נוסף. והואיל ושני התובעים רשומים כבעלי משקים בישוב, הם לא יכולים היו לרשום את משק 60 על שמם.
ואשר ליתרת החלקה, הרי שעל מנת לרשום חלק אחד שלה (זה שעליו בנויים המלון ובית המגורים) על שם הנתבע, ואת חלקה האחר (שכינינוהו "יתרת החלקה") על שם התובעים, היה (ונותר) צורך לעשות לפיצול של החלקה בפנקס רישום המקרקעין, ורק אז לעשות את ההעברה.

6. ובכן, כאמור, כל העברות הזכויות שנגזרו מן ההסכם – נעשו בפועל, לבד מהעברת הזכויות במשק 60 וביתרת החלקה. וכיצד עשו את ההעברות? על ידי שחתמו (בשנת 1985) על תצהירי מתנה הדדיים, בהם העבירו מאח לאח כל אחד את החלק שהיה עליו להעביר לפי ההסכם משנת 1984.

7. הנתבע נאחז בחתימה על התצהירים משנת 1985 והוא מבקש לשכנע, כי הוא ואחיו זנחו את ההסכם משנת 1984, על ידי שחתמו על תצהירי המתנה. הוא טוען, כי הוא רשאי לבטל את הסכמי המתנה, וכך הוא גם עשה בפועל, מתוך שאחיו ביקשו לנשלו מאדמתו שלו, רימוהו והטעוהו ועוד כיוצא באלה טענות קשות.

אשר לטענת המרמה וגו', לא ראיתי במה רימו האחים-התובעים את אחיהם-הנתבע. השלושה, כולם בוגרים ומיושבים בדעתם בעת כריתת החוזה, חילקו את הרכוש המשותף ביניהם, כשכל אחד מהם מקבל מרעהו נכסים לפי החלוקה המוסכמת. לא ראיתי כל ראיה לכך, כי היתה הטעיה או מרמה שהתובעים הטעו או רימו את אחיהם בכריתת ההסכם. כשעניין לנו בטענה כה קשה של מרמה – כי אז על הטוען אותה להיכבד וליתן את ראיותיו ואת טעמיו בפירוט. בטענה בעלמא לא סגי.

אני דוחה, איפוא, את טענותיו של הנתבע, כאילו רומה או הוטעה על ידי אחיו, בין בכריתת ההסכם ובין בחתימתו על תצהירי המתנה.

8. הנתבע טען עוד, כי במסגרת החתימה על תצהירי המתנה הובטח לו על ידי אחיו, כי תושב לו מלוא החלקה שעליה בנוי המלון (שבהסכם משנת 1984 הוא הסכים להעביר חלק ממנה לתובעים). הוא מסביר, כי אף הוכנו מסמכים שביטאו את ההבטחה הזו, אלא שבטרם נעשה דבר – המסמכים הללו נעלמו בדרך מסתורית.

גם טענה זו של הנתבע אינה נתמכה בכל ראיה שהיא. אדרבא, בין תצהירי המתנה אנו מוצאים את תצהירי הנתבע, שעל פיהם הועברו משק 60 ויתרת חלקת המלון לתובע 2 (ראה נספחים ה1 – ה2 לתצהיר הנתבע, וכן "מצורף 5" לסיכומי טענות התובעים), ועובדה זו אינה מתיישבת עם הטענה, כי באותה העת ממש הובטח לו, כי הנכסים הללו יוחזרו לו. מכל מקום, על מנת לשכנע, כי התובעים הסכימו לוותר על שקיבלו לפי ההסכם משנת 1984 היה על הנתבע להביא ראיות, ולא להסתפק באמירה בעלמא כאילו היתה הסכמה והוכנו מסמכים, שאחר כך נעלמו "בדרך מסתורית".

9. אשר לטענת הנתבע, כאילו ההסכם משנת 1984 נזנח על ידי האחים, שבשנת 1985 בחרו להחליפו במתנות שנתנו זה לזה: התובעים הסבירו, בתצהיריהם, כי תצהירי המתנה נחתמו לפי עצה של עורך דין (מר מאירוביץ), שיעץ כי זוהי הדרך הנאותה להעביר את הנכסים השונים בין האחים, מטעמים שבחוק מס שבח מקרקעין. הסבר זה נראה לי סביר והגיוני (בלא שאתן דעתי על כשרותו של המעשה). התצהירים כולם מתיישבים עם ההסכמה העולה מן ההסכם שבשנת 1984. התצהירים כולם כוללים תיבה בנוסח "העברה מאח לאח וללא תמורה". נוסח זה נהוג בהצהרה לשלטונות מס שבח, על מנת לזכות בפטור ממס. אני מקבל, על כן, את עמדת התובעים, לפיה התצהירים משנת 1985 היוו ביטוי להסכם משנת 1984, ולא באו להחליפו. אין בהם משום ויתור על שהתחייבו בו שלושת האחים איש לאחיו בהסכם משנת 1984.

10. אין בידי לשעות לטענתו של הנתבע, כי החוזה משנת 1984 בטל, בשל אי-חוקיותו. טענתו מכוונת לעובדה, כי החוזה לא דווח לשלטונות מס שבח, וכאשר דווחו העסקאות הנוגעות להעברות בין האחים – הדיווחים היו של תצהירי המתנה, והחוזה משנת 1984 לא נזכר כלל בדיווח. טענה זו יש לדחות, ולו מכיוון שהיא באה מפיו של מי שנטל חלק במעשה, שכעת הוא טוען כי הוא לא חוקי, משמע הנתבע.

11. הנתבע ביקש לשכנע עוד, כי ההסכם היה מותנה בחתימתו של האב (ישראל וינברג ז"ל). הוא טוען, כי הסכמה זו של האב לא באה, ולכן ההסכם לא השתכלל.

טענה זו של הנתבע איננה מתיישבת עם התנהגותו שלו והתנהגותם של אחיו-התובעים, שעשו להעברת כל הרכוש (לבד ממשק 60 ויתרת חלקת המלון) לפי ההסכם. מדוע פעל כך הנתבע, אם סבר כי ההסכם טרם השתכלל? ושים לב, כי הפעולות הללו להעברת הזכויות נעשו מייד לאחר חתימת ההסכם (ראה למשל המכתב ל"אגודת החקלאי – מטולה" מיום 9.10.1984). כלומר, אפילו תאמר, כי הסכמת האב היתה צריכה לשכלולו של החוזה (ואין אני אומר כי זהו המצב), הרי שהצדדים לחוזה, ובהם הנתבע, היו בדעה, כי הסכמת האב אמנם ניתנה והחוזה נשתכלל לו. יש לומר, איפוא, כי הסכמתו של האב לחוזה ניתנה בפועל, ואפילו לא ניתנה – האחים כולם ויתרו עליה, ולא ראו בה תנאי להשתכללותו של החוזה. שים לב לכך, כי האב לא היה כלל צד לחוזה.

12. הנתבע טוען, כי דין תביעת אחיו להידחות, בשל כך שהסוכנות היהודית לא צורפה לתביעה. הוא טוען עוד, כי אין כל אפשרות לאכוף את החוזה, כאשר הסוכנות מתנגדת לביצועו, ככל שהוא מתיחס למשק 60.

גם טענה זו של הנתבע אין בידי לקבל:

אשר לצירופה של הסוכנות כצד במשפט, לא היתה כל חובה לעשות כך; כבר עם הגשת תביעתם היו התובעים מודעים לבעייתיות שברישום של משק 60 על שם מי מהם, בשל המגבלה הנובעת מן הכללים שקבעה הסוכנות (נזכור, כי לפי כללים אלה – מי שכבר רשום על שמו משק אחד איננו יכול להירשם במשק אחר בישוב; ושני התובעים מחזיקים משקים משלהם בישוב). והם אמנם אינם מבקשים לפעול בניגוד לכללים אלה, כי אם בתוך המסגרת שקבעו הכללים. התובעים ביקשו, כי משק 60 יירשם על שם בתו של התובע מס' 2. אם כך, לא היה כל הכרח בצירוף של הסוכנות כצד במשפט.

ואשר לטענה, כי בשל ההתנגדות האמורה של הסוכנות יש לומר על החוזה משנת 1984 כי הוא איננו בר אכיפה, האחים (ובהם הנתבע) סברו אותה עת, כי החוזה אכיף; הם התכוונו, כי משק 60 יעבור לתובעים. התובעים רשאים בהחלט להסכים ביניהם מי משניהם, או מי שהם יחפצו ביקרו (כגון בתו של התובע 2) יקבל את הזכויות במשק, על מנת להתאים את ההסכמה המקורית (להעברת הזכויות מהנתבע לתובעים) למגבלות המוטלות על רישום הזכויות במשק.

13. הנתבע טען, כי התובעים השתהו בהגשת תביעתם, ועל כן אין לשעות לה.

אין אני תמים דעים עם הנתבע בטענתו זו. הסכסוך בין האחים הוא סכסוך רב שנים ורב הליכים בבתי משפט שונים. לצערי כי רב, שלושת האחים מתכתשים בבתי המשפט השונים בהליכים מהליכים שונים ובמשך שנים, וכולם סובבים סביב הסכסוך המקורי משנת 1984. "אתרע מזלה" של התביעה שלפניי, והיא הוגשה אחרי הליכים אחרים שבהם נקטו מי מהאחים זה כנגד זה. אין בי ספק, כי הגשתה היוותה קרב אחד בתוך המלחמה, המתחוללת בין האחים מאז 1984 ועד הלום.

14. פועל יוצא מכל האמור עד כה – דין החוזה משנת 1984 להיאכף.

סיכום

15. אשר על כן אני מקבל את התביעה, אני מצהיר, כי בחוזה משנת 1984 העביר הנתבע את מלוא זכויותיו ב"משק 60" שבמטולה לשני אחיו (התובעים), והסכם זה יש לאכוף, על מנת שמלוא הזכויות במשק 60 אכן תעבורנה לידי שני התובעים או למי שהם יחפצו.

בסיכומי טענותיהם ביקשו התובעים סעדים נוספים, אלא שזכרם לא בא בכתב התביעה. על כן אין בידי להיענות להם.

אני דוחה את תביעתו הנגדית של התובע.

אשר להוצאות, לקחתי בחשבון שיקוליי את העובדה, כי בעלי הדין הסכימו לדיון על דרך הפשרה. בהתחשב בכך אני מורה, כי הנתבע ישלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 12,000 ₪ ומע"מ.

לפרטים נוספים התקשרו עכשיו: 074-7047104 

לנושאים נוספים בענייני מקרקעין ראה:

• עורך דין מקרקעין
• עורך דין הסכמי מכר מקרקעין
• פירוק שותפות במקרקעין 
• בתים משותפים 
• פינוי בינוי 
• תמ"א 38
• עסקת מכר מקרקעין- זכרון דברים
• רישום בפנקסי המקרקעין

 

זקוק למידע נוסף בנושא פירוק שיתוף במקרקעין? 
לייעוץ ראשוני חינם בענייני מקרקעין מעורכי הדין פנה אלינו בטל'. 074-7047174 או צור עמנו קשר ונשמח לעזור. 

עורך דין אזרחי •  עורך דין מקרקעין •  עורך דין פירוק שיתוף במקרקעין • עורך דין מסחרי